איך עושים ערוץ נגד-זנב להולכי רגלקרוסלתשערי מחסום משיגים בעיות נגד-זנב?
כאשר הולך הרגל עובר את המעבר להולכי הרגל, האדם מלפנים מחליק את הכרטיס באופן חוקי, השער פותח את הדלת, קורא הכרטיסים נכנס כחוק, והאדם מאחור אינו מחליק את הכרטיס כדי להיכנס עם האדם שלפניו. זו התופעה הנגררת. כמה אנשים עקבו בכוונה, וכמה אנשים עקבו בטעות. לדוגמה, כאשר הכרטיס מוחלף, השער לא קורא את המידע, ובעל הכרטיס הולך איתו, וזה נגרר לא מכוון. לא משנה אם זה מכוון או לא, משתמשים המתקינים את שערי ערוץ הולכי הרגל לא רוצים שתהיה להם תופעה נגררת, או שהם מאבדים את משמעות הקיום, ומקווים שניתן למנוע מהשערים להיגרר. למעשה, קשה מאוד למנוע את זנב השער. לדוגמה, בואו ננתח את זה מכמה דגמים נפוצים של שערי מעבר להולכי רגל.
לבלם שלושת-הגלילים יש את האפקט הטוב ביותר נגד-זנב. כאשר כל אדם עובר את השער, ידית הבלם מסתובבת פעם אחת. המרווח בין שני מוטות הבלמים מוגבל, ולא ניתן לצופף אנשים רבים, לפחות כדי למנוע עוקבים לא מכוונים. עם זאת, עוקבים מכוונים עדיין יכולים להשתמש במרחב הזה כדי להידחק פנימה.
יכולת האנטי- של שער הכנף גרועה יותר. כששני אנשים נכנסים יחד לשער מקרוב לפני ואחרי, מפעיל השער סבור בטעות שמדובר באדם. עיקרון השיפוט של מספר השערים מבוסס על האם יש פער בין אנשים.
יכולת המניעת-זנב של שער הנדנדה גרועה עוד יותר, מהירות זרוע הנדנדה איטית, וניתן ללחוץ אותו פנימה לפני סגירת הדלת. אפשר כמובן גם לרמות את השערים באמצעות שני אנשים כדי לסדר אותם מקרוב.
שער הכנף ושער הכנף צריכים להיות מתוכננים כך שהם באמת נוגדים-זנב. הוא נועד להיות "שתי-דלתות". תחילה היכנסו לדלת הראשונה ושפטו את השער האחורי כדי לפתוח את הדלת השנייה. כמובן, עיצוב כזה, עלות שער המעבר להולכי רגל ישתפר מאוד. בדרך כלל, שדות תעופה ומכס משתמשים ביותר שערים עבור שתי דלתות כאלה.
אנטי-זנב של השער היא בעיה חברתית ובעיית ניהול. קשה מאוד לפתור את השער נגד-זנב לבד. כדי לפתור את הבעיה הנגררת, יש גם דרך להפחית את היעילות. כלומר להגדיר את אזור הקו הצהוב ולפתוח את המרחק בין קורא הכרטיסים הנוכחי לזה האחרון.
